בעקבות ויניקוט, גם אוגדן ראה את הטיפול כמרחב מעבר. הוא מראה איך חסימת היכולת לשחק, מגיעה הן מתוך הטראומות של המטפל והן מתוך הטראומות של המטופל. נראה כיצד לפתור את הפרדוקס - אם משחק הוא תנאי להחלמה, מה לעשות כשהפצע לעתים קרובות עוצר את היכולת לשחק?